פסק-דין בתיק ת"א 37599-03-11

1.         בפני תביעה כספית ע"ס 125,242 ש"ח שהגישו התובעים המתגוררים בבית משותף בקומה מעל דירת הנתבעים, נגד הנתבעים. בכתב התביעה התייחסו התובעים לעבירות בניה שביצעו, לטענתם, הנתבעים וכן למטרדים, אולם, הסעד שתבעו הינו סעד כספי בלבד.

            התובעים תבעו פיצוי בסך 35,242 ש"ח בגין ניצול החלל מתחת למרפסת שבנו התובעים וכן דמי שכירות בסך 90,000 ש"ח בגין ניצול בלעדי של 80 מ"ר מתוך השטח המשותף.

2.         לטענת התובעים, בשנת 2000 קיבלו היתר בניה לבניית מרפסת בגודל 22.5 מ"ר (להלן: "המרפסת"). התובעים טענו כי בשנת 2005 או סמוך לכך, סגרו הנתבעים את החלל מתחת למרפסת ובנו ללא היתר בניה, מטבח וחדר אוכל באותו גודל של 22.5 מ"ר. התובעים טענו, כי על הנתבעים להשתתף בעלות הוצאות בניית המרפסת. עפ"י חוות דעת שצרפו הוערכה השתתפות הנתבעים ב- 0.3 מעלות ההוצאות אשר חושבו ע"פ 800$ למ"ר.

            בנוסף, טענו התובעים, כי הנתבעים בנו ללא היתר:

            בחזית צפונית של הבניין גג רעפים בשטח של 28 מ"ר וסככה של גג רעפים בשטח של 45 מ"ר.

            בחזית דרומית של הבניין - חדר ביטחון בשטח של 16 מ"ר.

            בחזית מערבית - מחסן בשטח של 9 מ"ר.

            לטענת התובעים, בגין עבודות בניה אלו, הוגש כנגד הנתבעים כתב אישום. התובעים תיארו את ההליכים השונים שהתנהלו בוועדות לתכנון ובניה, לרבות בהליך התנגדות שהגישו.

התובעים טענו, כי הנתבעים חרגו ב- 80 מ"ר מהשטח שניתן לאפשר כתוספת לכל דירה בבית משותף וכי לפיכך, הם זכאים לדמי שכירות העומדים בממוצע ע"ס של 1,500 ש"ח וביחס ל- 5 שנים לדמי שכירות בסך 90,000 ש"ח.

אציין, כי התובעים התייחסו גם לצינור ביוב, שלטענתם, העבירו הנתבעים בחזית הבניין, וטענו כי הצינור גורם לירידת ערך הבניין ופגיעה בדירתם. כן טענו התובעים כי הנתבעים מנהלים בסמוך נגריה אשר מהווה מטרד ובנם של הנתבעים אף מנהל מוסך לתיקון רכבים בשטח המשותף.

            כבר עתה אציין, כי מאחר שלא נתבעו כל סעדים בגין העברת  הצינור ובגין הטענה למטרד, מובן כי הטענות אינן משפיעות על תביעת התובעים לפיצויים הכספיים שנתבעו.

3.         הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה וכי הוגשה רק כתביעה שכנגד לאחר שהנתבעים הגישו בביהמ"ש שלום בנצרת תביעה כנגד התובעים (ת"א 7936-05-09 - להלן: "התביעה הראשונה").

            הנתבעים טענו, כי המרפסת נבנתה מקירוי פח, יצרה אצלם גובה תקרה של כ- 2.3 מ' נטו וכי מעל התקרה הניחו התובעים מעקה מחומר מסרטן שהוצא מהתקן.

            התובעים טענו, כי  הם זוכו מכתב האישום שהוגש כנגדם. עוד טענו הנתבעים טענו כי אינם חייבים בתשלום דמי שכירות וכי נעשתה לגליזציה לשטח שבנו. לגבי צינור הביוב נטען, כי לא הנתבעים בנו את הצינור.

4.         בתאריך 19.11.12 העידו בפני מטעם התובעים - התובעת 1 (להלן: "התובעת") וכן המהנדס בריק ג'מיל (להלן: "המהנדס"). מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1 (להלן: "הנתבע").

דיון

5.         לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, במסמכים שבפני והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדויות, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות, שכן התובעים לא השכילו להוכיח את הסעדים הנתבעים. אציין כי התובעים התמקדו בסיכומיהם, בעבירות הבניה שביצעו, לטענתם הנתבעים. אולם, הליך זה הינו הליך אזרחי, במסגרתו על התובעים להוכיח הן את העילות המקנות להם את הזכות לסעד הכספי הנתבע  והן את הסכומים הנתבעים. אין די רק בטענה לביצוע עבירות בניה, כשלעצמן כדי להקנות זכות לסעד הנתבע.

            השתתפות בעלויות בניית המרפסת - לטענת התובעים על הנתבעים להשתתף בעלות המרפסת שבנו וזאת בשל העובדה שהנתבעים ניצלו את החלל מתחת למרפסת. התובעים לא פרטו מכוח איזה עילה חייבים הנתבעים לטענתם, להשתתף בעלויות. כותרת התביעה היא "תביעה כספית נזיקית". אולם, לא נטען לכל "נזק" בגין סגירת החלל ולפיכך, אין המדובר בעילה נזיקית. גם אם אתייחס לעילה הכספית כעילה חוזית אין לה מקום, שהרי לא נטען להסכם על פיו התחייבו הנתבעים להשתתף בעלויות בניית המרפסת.

למרות שלא נטענה טענה להשתתפות בהוצאות מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט, מצאתי להתייחס לעילה זו שהיא העילה הרלוונטית ואשר על פיה ניתן היה לטעון להשתתפות בהוצאות בגין הנאת  הנתבעים מרצפת המרפסת. יחד עם זאת, לאחר בחינת הנסיבות במקרה זה, שוכנעתי כי לא קמה עילה לחיוב במקרה ספציפי זה, הגם, בכל מקרה, לא הוכח כנדרש סכום ההוצאות הנטען.